17/8/00

מי הם הזוגות שכלואים במלכודת הנישואין

כ- 200,000 נשים מוכות בישראל

שהם כ- 800,000 נשים, גברים, וילדים אומללים, שכלואים במלכודת הנישואין.

אפשר להוסיף למספר הנשים המוכות את מספר הגברים המכים, ואת מספרם של הילדים של בני הזוג 2 ילדים בממוצע למשפחה, שנחשפים למערבולת
האלימות.
וביחד נקבל 200,000 משפחות שהן: 800,000 נשים, גברים
וילדים .
במשפחות אלה גם הנשים המוכות הן אומללות, גם הגברים המכים הם אומללים, וגם ילדי בני הזוג הם אומללים, אף בן משפחה לא יכול להתנתק מהמשבר.
המשפחתי.
צריך לציין שסטטיסטיקה זו של 200,000 נשים מוכות מלווה אותנו כבר שנים רבות
מאוד.
לא ברור איך כל כך הרבה שנים לא הצליחו להתגבר על מכת מדינה
זו.
ציבור גדול ורחב זה משתייך לכל מגזרי האוכלוסייה, ולכל העדות
בישראל.
קבוצת האומללים כוללת בתוכה:


א. זוגות שיש בהם אלימות פיזית, ואיום רציני מאוד על חיי הנשים, והילדים.

ב. זוגות שיש בהם אלימות נפשית, אלימות מילולית, או אלימות
התנהגותית:
צעקות, עלבונות, השפלות, או שתיקות ממושכות, שהופכים לשגרה בחיי
המשפחה.

הסקר שערכה הפסיכולוגית ורדה רזיאל

בסקר שערכה הפסיכולוגית ורדה רזיאל באתר האינטרנט של תוכנית הרדיו שלה ברדיו ללא הפסקה, בתאריך 21/05/00, נשאלו המאזינים האם חיי הזוגיות שלהם במשפחה מאושרים, או לא מאושרים, והמאזינים השיבו לורדה רזיאל באתר האינטרנט ואלה תוצאות הסקר:

כ- 45 אחוז מהעונים לסקר ענו, שהם לא מאושרים מחיי נישואיהם ומחיי הזוגיות,

כ- 54 אחוז מהעונים לסקר ענו, שהם כן מאושרים מחיי נישואיהם ומחיי הזוגיות.

מהו החישוב של 78 אחוז מהזוגות שנכשלו

בכדי להבין את עומק המשבר בחיי הנישואין נצטרך להוסיף את נתון של הזוגות הנשואים שמגיעים לגירושין בישראל שעומד כיום על 33 אחוז.

אם מצרפים ביחד את אחוז הלא מאושרים שנקרא להם הזוגות האומללים, אלה שאינם יכולים להתגרש שהם 45 אחוז עלפי הסקר של ורדה רזיאל ונוסיף אליהם את אחוז המתגרשים, שעומד על 33 אחוז נקבל תוצאה עגומה שבה המסקנות הן:

?מהן המסקנות של הסקר שערכה ורדה רזיאל

א. כ- 33 אחוז יכולים להתגרש ואכן מתגרשים.
חלקם הגדול שכלל עלפי הסקר 45 אחוז מהזוגות אינם יכולים להתגרש והופכים לזוגות תקועים ואומללים.
לכן בצרוף של שני הקבוצות מקבלים כ- 78 אחוז מהזוגות שחיים רע מאוד,

ב. בחישוב פשוט אחוז הזוגות המאושרים הם 22 אחוז הנותרים.

ג. נתון זה איננו מדויק במלואו, מכיוון שב-22 אחוז מהזוגות המאושרים נכללים גם ציבוריים שתופעת הגירושין מאוד נדירה אצלם כמו:
יהודים חרדים, בני מיעוטים, דרוזים, בדואים, וערבים נוצרים/מוסלמים .
בכדי להגיע לתוצאות נכונות צריך להפחית מה-22 אחוז את הציבוריים האלה שאצלם תופעת הגירושין והסבל בחיי הנישואין הוא קטן בהרבה, מכיוון שאלה חברות יותר מסורתיות ודתיות.

ד. ישנם זוגות רבים שהם פרודים וחיים בבתים נפרדים, או בערים שונות, או אפילו ביבשות שונות. מכיוון שהם מעולם לא התגרשו מסיבות שונות, הם מופיעים במשרד הפנים וברבנות כזוג נשוי, וכך הם גם מופיעים בסטטיסטיקה של הזוגות הנשואים.

ברור שהם אינם חיים כזוג נשוי כבר חודשים או שנים רבות, ולכן צריך להפחית אותם מקבוצת הזוגות הנשואים.

ה. כאן! בפעם הראשונה נעשה חיבור בין הסטטיסטיקה של הזוגות הגרושים לבין הסטטיסטיקה של הזוגות האומללים,
ורק החיבור של שתי הסטטיסטיקות יכול להציג את הכישלון האמיתי שבחיי הזוגיות המודרניים, ואת ממדי המגפה.

ו. מצב הנישואין איננו טוב בהרבה בשאר ארצות העולם, במערב אירופה אחוז הגירושין הוא מעל 50 אחוז, ובארצות סקנדינביה 60 אחוז ואף יותר,
בארצות הברית וקנדה אחוז הגירושין עומד על מעל 50 אחוז,
בארצות אלה מצב הזוגות האומללים נמוך יותר מאשר בארצנו, דבר שמקל על זוגות רבים להתגרש.
בסך הכולל אחוז הנכשלים בחיי הזוגיות דומה מאוד בכל הארצות המערביות ונעה בסביבות 80 אחוז.

מה לגבי עתיד הנישואין

בחור או בחורה צעירים שהם יהודים וחילוניים שואלים את השאלה מה הסיכויים שלהם להצליח בחיי הנישואים, התשובה תהיה שסיכויי הצלחתם נכון להיום עומדים על פחות מ-22 אחוז,
ואחוזי הכישלון בנשואים עומדים על יותר מ- 78 אחוז.

לגבי מה שצפוי לנו בעתיד משנה לשנה המצב רק מחמיר, ולכן התשובה בהחלט ברורה אלא אם כן יבוא שינוי בסיסי ומקיף בכל תחומי הזוגיות.

זוגות בדורות הקודמים אינם דומים לזוגות בדור הנוכחי

כל אדם מסוגל להבחין ולהבין שתופעת הגירושין היא נדירה ביותר אצל הזוגות המבוגרים בגלאי ה- 70.
ברור שבני זוג שחיים יחד כ- 50 שנים יכולים לשמש לנו רק לדוגמא ולמופת.
הקשיים והבעיות מופעים אצל הזוגות הצעירים יותר.

לכן המחקר והסטטיסטיקות לא מכוונות לזוגות המבוגרים האלה, כאן אנו דנים בזוגות חדשים, ובדור הנוכחי של הזוגות שנשואים ביחד, מתקופה של שנה אחת, ועד לתקופה של ה - 20 שנים האחרונות.

כל שלושת הקבוצות הן דינמיות

בכל יום יתווספו זוגות חדשים שנשאו.
לכן בכל יום יצטרפו זוגות שכבר נישאו אל אחד המעגלים הבאים:

א. לקבוצת הזוגות המאושרים.
ב. לקבוצת הזוגות האומללים, שאין ביכולתם להתגרש.
ג. לקבוצת הזוגות שיש ביכולתם להתגרש, ויוצאת מקבוצת הזוגות האומללים, ועוברת לקבוצת הגרושים.

קבוצת האומללים היא הקבוצה הגדולה ביותר בישראל

למרות גודלה לא זכתה קבוצה זו לחשיפה שהיא ראויה לה. נוצר רושם בציבור שלכל זוג יש משברים ומצוקות שבדרך כלל מגיעים לפתרונן עם חלוף הזמן, או עם עזרה מבעלי מקצוע.

דבר שהוכח כלא נכון וכגורם שמטעה את הציבור ובמיוחד את הצעירים שבציבור, שצריכים לקבל החלטות על סמך מידע מוטעה זה.

האמת היא שחלק מזוגות אלה יישארו תקועים לכל חייהם ויבלו שנים רבות אצל:
יועצי זוגיות, מגשרים, מפשרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, רבנים, מקובלים, יעוץ של חברים וקרובי משפחה.
זוגות אלו לא יפרקו את הקשר של הנישואין החולני שהם שרויים בו והם יעברו את כל חייהם בניסיון לשקם את נישואיהם ההרוסים.

העמדת פנים ומשחק משובח

ישנם הרבה גברים ונשים שלמדו לחיות עם החיים האומללים, ועם מריבות קשות בבית.
בבוקר הם שמים את המסכה על הפנים, ויוצאים לעבודה עם חיוך של אושר ומרץ רב.

הם למדו לתפקד היטב בשני העולמות,
ברגע שהם חוזרים הביתה הם עוברים במהרה לדמות השניה, כמו ששחקן בתאטרון מחליף תלבושת לפני שהוא עולה לבמה לשחק דמות נוספת.

יש בני זוג שמעלים תנאים ודרישות בלתי אפשריים

בני זוג אלה בחלקם הם פשוט סחטנים, ובחלקם פשוט אינם רוצים להתגרש, וישקעו הרבה מאמצים, הרבה כסף, והרבה אנרגיות, בכדי לא להתגרש. דוגמא לדרישה בלתי אפשרית:

א. הם דורשים את כל הרכוש והממון של בן/בת זוגם, שכוללים דרישה לקבל את כל הבית המשותף, תכולתו, העסק המשפחתי, את החברה, או מניות החברה.

ב. הם לא יסכימו להתגרש אם הם ידעו שלגבר/לאישה יש בן/בת זוג רציני שמעונין להתחתן עם בן/בת זוגם, מיד לאחר הגירושין. ויש להם הסבר משכנע לכך:

את/ה פרקת/ה לי את/ה חיי הנישואין, גנבת/ה לי את בעלי/אשתי בזמן שהיתי עוד נשוי לה/לו לכן אני לא אתן לכם להתחתן. ישנו משפט קדום שאומר הרצחת וגם ירשת.

ג. הם דורשים מהאישה שתתחייב לא להתחתן בשנית, או לא להכניס גבר/בעל לבית כל עוד ילדיו מתגוררים בבית. רק כאשר הילדים יעזבו את הבית היא תוכל להתחבר לבן זוג חדש.

ד. אצל חלק גדול מהזוגות מופיע רצון חזק לנקום בבן/בת הזוג, לכן הם יציגו דרישות שלא יאפשרו את פרוק הנשואים, משפטים מוכרים כמו: אני יוציא לו/לה את המיץ, או אני אמרר לו/לה את החיים, או אני אנקום על כל הסבל, הצער, הכאב, והבושות שהו/היא עשו לי.

ה. וישנם גברים שאומרים לאישה במפורש, לעולם לא יהיה לך גבר אחר במקומי אני הגבר הראשון והאחרון שלך, רק בעולם הבא תוכלי להיפרד ממני.

? אילו נערך סקר בכדי לחקור מיהם הזוגות האומללים

עדיין לא נערך סקר או מחקר מקיף, שתשובותיו יספקו נתון ומדד נכון ואמיתי, על היקף הבעיה. אילו נערך מחקר כזה אין כל ספק שאחת מהשאלות הראשונות הייתה מתמקדת בימי שבתות וחגים, ובימי חופשה, שבהם מבלים בני הזוג שעות וימים מרובים ביחד.

השאלות הן:
א. איזה איכות של קשר יש בן בני הזוג בימים אלא, האם הם עדיין מעניינים אחד את השני, האם הם עדיין נהנים זה בחברת זו.

ב. אחרי כמה ימים יחד עולים כעסים משקעים מהעבר, האם הם יודעים ליישב ביניהם את הכעסים, ולריב או להתווכח, מבלי לפגוע אחד בשני, אלה בכדי ליישב ולפתור בעיות, או שימים אלה מבוזבזים על ויכוחים ומריבות אין סופיים.

ג. באיזו תכיפות מופיעה אצל בן/בת הזוג השאיפות לברוח מקשר הנישואין, ולמצאו בן/בת זוג חדשים, ולא "לשרוף" את כל השנים והחיים במסגרת החולנית הזו.


תפריט       הדף הבא